קל מאוד להתאהב ברומא, והיא תמיד ששה להחזיר אהבה. רומא ממהרת לכבוש לבבות ועד מהרה ימצאו עצמם רבים שדודים לרגליה. אך כיוון שהעיר נוהגת כיישות תבונית, לכל אוהב היא תגלה את הפן המתאים לו: את זה שהתאהב בה בשל יופייה, תיקח יד ביד ותוביל לפינות נסתרות שיופיין ישאר בליבו לעד, את זה שהתאהב בה בשל תושביה, היא תפגיש עם הלבביים שברומאים. כך תעשה גם לאוהבי האוכל, האמנות, התרבות, העתיקות- תוכיח לכל אחד מהם, עד כמה היא ראוייה לאהבתם.
ומי שטרם התאהב בעיר, מוזמן לעשות זאת כבר עכשיו. בלב של רומא יש מקום לכולם.
עיר הנצח: הקיסר אורליאנוס, האפיפיור סיקסטוס החמישי והתחנה המרכזית
לא לחינם נקראת רומא "עיר הנצח", שכן היא פורשת לפנינו מארג בלתי אפשרי, לכאורה, בו תקופות שונות ורחוקות זו מזו שזורות יחדיו לכדי ישות שלמה אחת, עירוב זמנים מופלא ומרתק מאין כמותו, היוצר את "זמן רומא". דוגמאות לכך ניתן אמנם לראות במקומות רבים ברחבי העיר, אולם בכיכר צדדית אחת, פיאצלה סיסטו ה-5, (Piazzale Sisto-V) מתגלה "זמן רומא" במלוא עוצמתו, והוא אינו יכול שלא לעורר יראת כבוד והערצה לאנשים שהשכילו ליצור אותו.
בשנת 271 לספירה, שנה אחת בלבד לאחר שעלה לשלטון, החליט הקיסר אורליאנוס לבנות חומה חדשה שתקיף את רומא כולה ותגן עליה מפני הברברים שאיימו עליה..............
כתר הקוצים
מסלול: פינייטו (Pigneto), החצר האחורית של רומא - ניאו-ראליזם איטלקי, אוכל, שתייה, פאזוליני ועיסוי רגליים סיני...
בשנת 1999 קפה "נצ'י" (Necci) - מוסד שכונתי מהולל ששמעו חצה זה מכבר את גבולותיה של פינייטו- עלה באש. הבניין החד-קומתי המוקף בחצר גדולה, נשרף כליל ורק אודים עשנים נותרו ממנו. עם כיבוי השרפה והסתלקותם של הכבאים מהמקום, מיהר הבעלים לחפש בין ההריסות בתקווה שיוכל להציל דבר מה, אך לשווא. הכול נשרף עד היסוד. כשפנה ללכת, בעט בייאוש בערמת רמץ, שעדיין העלתה עשן, רגלו נתקלה בדבר מה והוא מיהר להרימו: הייתה זו תמונת הדיוקן של פאזוליני, שהייתה תלויה על הקיר הקטן משמאל לכניסה ונותרה שלמה וללא פגע.
בין שזו אגדה אורבנית חביבה ובין שזו אמת לאמיתה, הסיפור רק קיבע את מעמדו המיתולוגי של קפה "נצ'י" ואותה תמונה ממש, זו שחולצה מבין ההריסות, תלויה עכשיו על הקיר הקטן משמאל לכניסה של בית הקפה שנבנה מחדש......
Salsa di Nocci
רוטב/ ממרח אגוזים - נפלא עם פסטה, רוטב לסלט, מטבל, ממרח על לחם, לצד גבינות טובות וכיו"ב.
מרכיבים:
300 גר' אגוזי מלך קלופים
50 גר' לחם לבן - החלק הרך בלבד (פרוסה עבה)
1 כוס חלב
60 גר' פרמג'יאנו מגורד
1 שן שום
כ-5 כפות שמן זית
מלח לפי הטעם
הכנה:
משרים את האגוזים במים מומלחים קלות למשך כ-10 דקות. טוחנים הכול ביחד (ללא השמן והפרמג'יאנו). במתכון המקורי עושים זאת במכתש ועלי, אפשר לעשות זאת בבלנדר או במעבד מזון. לאחר הטחינה, מערבבים פנימה את הפרמג'יאנו ומדללים עם שמן זית עד להשגת הסמיכות הרצויה: דליל יותר כרוטב לפסטה, סמיך יותר כממרח או כמטבל.
אם תערבבו כף גדושה מהממרח עם קופסת ריקוטה - יתקבל מעדן.
"לכסף אין ריח" - מדוע נקרא בית שימוש ציבורי בשם vespasiano?
שוב מכה בנו זמן רומא והפעם בדמות בית שימוש הקרוי עד היום על שמו של הקיסר שהטיל עליו מס לפני כמעט אלפיים שנה: ההיסטוריונים מכנים את שנת 69 לספירה "שנת ארבעת הקיסרים", עקב העובדה הפשוטה שארבעה קיסרים שונים שלטו ברומא באותה שנה. שלושת הראשונים לא הספיקו להינות מהג'וב הנכסף, אלא זמן קצר ביותר. האחרון ברביעייה,Titus Flavius Vespasianus , המוכר לנו כאָסְפָסיאָנוּס, מדכא המרד הגדול ואביו של טיטוס, ישב על כס הקיסרות עשר שנים תמימות, במהלכן שיקם את רומא וחיזק את מעמדה של האימפריה. כאשר עתודות המזומנים בקופתו החלו להידלדל, הטיל אספסיאנוס מס על בתי השימוש הציבוריים שהיו פזורים ברחבי העיר....